יום אחד הבחין רבי דוד ביהודי מכובד היושב צמוד לכותל, ספר תהילים בידו והוא ממרר בבכי סוער שעה ארוכה… חלפה שעה, עברו שעתיים והבכי הולך וגובר, עד שרבי דוד התחיל לחשוש לשלומו – – –
שאל אותו רבי שמעלקא: מהיכן תחפצו ללמוד? השיב לו רבי זושא בענוותנותו כדרכו: "זושא הוא עם הארץ גדול, וצריך ללמוד משניות, ויפרש לי כל מילה בלשון אשכנז".
ויהיה כעבור חצי שנה, באחד הלילות, היה החתם סופר ער כל הלילה כולו ועסק בבירור השאלה, וחשב לשלוח את תשובתו בבוקר השכם, ולהוציא פסק דינו לטובתם של אנשי ניקלשבורג, כי נטה לומר שצריך הצדיק להגנז בעירו ולא בעיר רחוקה ובארץ לו לא.